19 / 68
פסיכואקטואליה
19
הביחד עם הטבע ובעלי החיים
הביחד היה לא רק אל מול אנשים אחרים אלא גם אל מול הטבע.
שלא במפתיע, אנשים גילו את האיכות המיטיבה של הטבע
והשהות בו בזמנים כאלו, וגם את התובנה שאנחנו מחוברים
לא רק אחד לשני באופן עמוק ומשמעותי אלא שהדבר נכון גם
להיותנו מחוברים לטבע. היו אף לא מעט התייחסויות לכך שמה
שאנחנו רואים עכשיו הוא התפרצות וירוס ביולוגי בשל האופן
ההבנה העמוקה בשכל
שבו אנחנו כאנושות פוגעים בטבע.
וברגש שאנו מחוברים גם לטבע על מרחביו, קסמו וכוליותו, וגם
לבעלי החיים שהחלו לפלוש למרחב האדם ובעצם מחוברים
בתודעה של ביחד לכל מה שקיים ולא רק לאנושות כולה, מהווה
אבן דרך מרכזית בתהליך ההתפתחות האישית וגם הרוחנית
במהלך הקורונה.
חיבורים כאלו של ביחד כרוכים בהתרחבות הלב, ביכולת לסלוח
לעצמנו, ביחסים שיש בהם יותר רוך ומגע בבתים בין הורים
לילדים ובעלייה ברצון לעזור ולתת. רצון זה לתת ולתרום בא לידי
ביטוי באחווה ועשייה למען אחרים בהרבה מישורים, כמו ויתור
על שכר דירה, פתיחה של הצגות ילדים לצפייה חינמית, הכנת
ראיונות, טיפים והרצאות לציבור שמונגשות חינם, התגייסות
לסיוע לאנשים בודדים ועוד.
השילוב של התבוננות פנימה ובירור אישי יחד עם התרחבות הלב
ואחווה הוא מפתח להתפתחות אישית ורוחנית טרנספורמטיבית
בעידן העומס, חוסר הוודאות והצרכנות המתמדת.
מהאישי למערכות חברתיות,
כלכליות ופוליטיות
תהליכים אישיים ובין־אישיים אלו מהווים התחלה של
טרנספורמציה משמעותית ברמה הפסיכולוגית. אבל הם
מזמינים גם תהליכי שינוי משמעותיים במבנים החברתיים־
כלכליים־פוליטיים שאנשים הקימו ושבמסגרתם הם חיים.
חלק לא מבוטל מן האילוצים שאנשים חווים באשר לאפשרות
שלהם לנהל חיים כפי שמשמעותי עבורם קשור לאופן שבו
חברות האדם נבנו וכיצד הן מאורגנות. פרופ' יצחק אדיג'ס,
מומחה עולמי לניהול ולהתנהגות ארגונית, ציין שכדי שהשינוי
יקרה גם במערכות הארגוניות והחברתיות שבהן האנושות
חיה, סביר שהמערכת הפוליטית תצטרך להשתנות, האינטרס
הלאומי יעבור שינוי, המודל העסקי והכלכלי יצטרך להשתנות,
מערכות החינוך תצטרכנה להשתנות וכך גם גבולות בין עמים
ולאומים והמשמעות שלהם. הוא שואל את השאלה החשובה:
Is one Corona enough? (Dr. Ichak Adizes, https://www.
.
)youtube.com/watch?v=tsjMrcMS8tUשאלה מעניינת.
עם ההשבתה הזו של זרם החובות והגירויים
- נקרתה לנו הזדמנות מדהימה לשאול את
עצמנו - מה אנחנו רוצים באמת? זו הזדמנות
להבנות את חיינו כפי שאנחנו רוצים שיהיו.
לברר לעצמנו - בשביל מה אנחנו חיים?
הקורונה מבחינתי היא אפוא התחלה של תהליך. וסביר שעוד
דברים מפתיעים יקרו. ואכן. הם קורים.
מה קורה עכשיו בגל השני?
התהליך בגל השני שהלך והתעצם במהלך חודשי אוגוסט
כולל מספר חוויות מאוד מאפיינות שדומות
2020
וספטמבר
יחסית מעבר לקבוצות שונות באוכלוסייה. אולי המאפיין הבולט
ביותר הינו תחושת אי־הוודאות, וחוסר במשהו קבוע שניתן
להישען עליו או לתכנן לאורו. בתוך אי־הוודאות, חלק מהאנשים
יכלו לייצר לעצמם "אי (של) ודאות" תוך שהם מתבססים על
כוחות הנפש שלהם ואיכויות כמו גמישות, התמסרות, נוכחות
ויוזמה. אבל לאי־הוודאות נוסף גם כאוס, כמו תוכניות הלימודים
בבתי הספר שהפכו כאוטיות ומשתנות חדשות לבקרים עם קושי
גדול לעקוב מה בכלל קורה ומה רוצים מאיתנו, עם ההנחיות
החדשות לבקרים, הסותרות והלא ברורות עד שאנשים פשוט לא
יודעים מה מצופה מהם וכל אחד "עושה שבת לעצמו". התחושה
שהלכה והתעצמה הייתה שההנהגה איבדה כיוון ודרך, ואת
היכולת להוביל אותנו למקום טוב ונכון עבורנו, שלא בטוח
שטובת הציבור שבחר בה לנגד עיניה, ולכן היא איבדה את
אמון הציבור. מה שהולך ומתחזק במקביל הינן חוויות של
חוסר אמון, אין אונים ואף חוסר תקווה, ובמקביל מרי אזרחי
אקטיבי בהפגנות למשל, ומרי פסיבי בחוסר ציות להנחיות
שגם כך אינן ברורות.
כל אלו חוברים יחד לחוויה אפוקליפטית, והיא לא בהכרח
מוטעית. עבור אנשים רבים (ואני ביניהם) עלתה בעוצמה
רבה תחושת דחיפות, תחושת חירום, שיש לעשות משהו,
ושהעולם שידענו אותו הולך ומתפרק לנגד עינינו באיזשהו אופן
"לא רציונלי".
במקביל עלו ניצנים של תקווה לעולם אחר, חדש, נכון יותר,
שמבוסס על ערכים של שיתוף פעולה ולא של תחרות, צבירת
כסף או כוח, של דאגה לעצמי, לזולת ולטבע, ושבמסגרתו ניתן