24 / 68
2020
אוקטובר
24
ההפסקה שנוצרה בטיפול בעקבות התפשטות וירוס הקורונה,
הביאה למצב שבו המטפלת לא הייתה נוכחת עבור אלכס, למרות
הזדקקותה לנוכחות זו, בתקופה שעוררה חרדה וחיפוש אחר
בסיס בטוח. מצב זה שחזר חוויות של פרידה מוקדמת בילדות
בשלב ההתקרבות מחדש בתהליך הספרציה־אינדיבידואציה.
אלכס ביטאה אמביוולנטית לגבי הטיפול. היא הראתה צורך
בטיפול, אך ביקשה לקצר את התלות במטפלת. כאשר המטפלת
פירשה את האמביוולנטיות שלה כחזרה לרגרסיה ורמזה לה
שהיא זקוקה לזמן ארוך יותר, היא התקיפה אותה בזעם. ההתקפה
א) כפי
1995 ,
עוררה בה חרדה על שהרסה את האובייקט (ויניקוט
שהרסה את אימה כשזו לא הייתה זמינה עבורה לאחר הולדת
האח. אולם בהזמנת המטפלת את אלכס לשוב ולהיפגש בחדר
הטיפול היא הבינה שהמטפלת שרדה את התקפתה. היא הגיעה
לפגישה ושיתפה את המטפלת בגילוייה החדשים בתקופת הסגר
(לשחק משחקי תחרות), אך הייתה אמביוולנטית, כי אם ייעלמו
סיבות להיות מטופלת (תתרחק יותר מדי), לא יהיה לה לאן לחזור.
לאחר שהיא ביררה עם המטפלת מה יקרה אם תתרחק ותעזוב,
וקיבלה אישור שתמיד תוכל לחזור, היא אפשרה לעצמה לשוב
ולחקור את העולם.
) התייחס לתזמון שבה ההפסקה בטיפול
Mann
,
1973
מאן (
נעשית. כשההפסקה בטיפול נמצאת בתזמון עם התנועה של
המטופל לעבר נפרדות ועצמאות, היא יכולה להיחוות כתהליך
צמיחה. כאשר צורכי התלות של המטופל במטפל גבוהים
והתפקוד בחיי היומיום איננו עצמאי, הפסקה בטיפול יכולה
Webb
להיחוות כאיום ואובדן, ולעורר תהליכים רגרסיביים (,
.)
1983
פרידה ורגרסיה לתלות
ג) שם דגש על התלות של התינוק
2009 ,
ב
2009 ,
ב
1995(
ויניקוט
באימו. הוא מתאר כי בתהליך ההבשלה הרגשית, היחיד מתקדם
ממצב של תלות מוחלטת לאי־תלות יחסית לקראת עצמאות.
בשלב התלות המוחלטת, או כפי שהוא מכנה אותה "התלות
הכפולה", התינוק תלוי באימו ואינו ער לתלותו. מן האם נדרשת
דרגה גבוהה של התאמה, המתאפשרת במצב מיוחד של
מושקעות אימהית ראשונית. אם באופן עקבי ההתאמה אינה
טובה, נוצרת טראומה, פגיעה שקוטעת את המשך ההוויה, מפירה
את חוויית האשליה האומניפוטנטית וגורמת להתארגנות של
הגנות פרימיטיביות, התכנסות סכיזואידית ולפיתוח עצמי כוזב.
לדבריו, "ישות לא בשלה נמצאת כל העת על סף חרדה שלא ניתן
.)116 '
ב, עמ
1995 ,
להעלות את הדעת" (ויניקוט
א) מתייחס לפחד
2009(
במאמרו "הפחד מהתמוטטות", ויניקוט
הקליני, הוא הפחד מהתמוטטות שכבר התרחשה סמוך לתחילת
חייו של היחיד, אך לא נחוותה. ההיזכרות בהתמוטטות מתקיימת
בהווה, בתהליכי העברה, נחווית בטיפול על ידי המטופל ומקילה
על הזיכרון.
בדוגמה הבאה ארצה להראות כיצד הפסקה זמנית בטיפול
שבו היו צורכי תלות משמעותיים של המטופלת עוררה תהליך
רגרסיבי ואפשרה היזכרות בחוויות פרידה מוקדמת וטראומטית
בינקות.
סיפור מקרה: הפסקה זמנית בטיפול מעוררת
רגרסיה לתלות וחוויות פרידה בינקות
פרטי המטופלת הוסוו וטושטשו לשמירת פרטיותה.
רוני בת עשר, מטופלת אצלי זה שנתיים, הופנתה על רקע חרדות
וקשיים משמעותיים ביצירת קשר עם בני גילה. רוני נולדה לזוג
הורים צעירים מאוד, אשר ניהלו רומן קצר ובעקבותיו האם הרתה.
ההריון היה לא מתוכנן ושינה את תוכניותיה של האם לעתיד.
האם חוותה דיכאון לאחר הלידה. בגיל שלושה חודשים, בעקבות
אשפוז האם והיעדרותה למשך שבועיים, רוני נגמלה מהנקה
באופן חד ועברה לראשונה להאכלה מבקבוק. הגמילות ממוצץ,
מבקבוק ומחיתולים תוארו כקשות וארוכות.
בטיפול פגשתי ילדה עם אפקט רגשי ניטרלי, מצמצמת את
נוכחותה בחדר ועוד יותר בדיבורה. היא פסיבית, שפת גופה
אומרת קיפאון ודריכות, וכאשר שיחקה היא בחרה באותם כמה
משחקים שוב ושוב.
עם תחילת הסגר, בעקבות התפשטות נגיף הקורונה, המפגשים
עם רוני נפסקו לבקשת ההורים. לאחר כארבעה שבועות רוני
חזרה לטיפול מקוון בעקבות הידרדרות במצבה שכלל התכנסות
וסירוב לשמר קשרים חברתיים עם ילדי כיתתה שנוצרו במהלך
השנה. החזרה לטיפול אתגרה מאוד את הסטינג שהתערער.
נדרש לנו זמן למצוא את הזמן והמרחב המתאים לשתינו כדי
לחזור להיות בקשר, ולמדנו צעד־צעד איך לחזור ולהיות בקשר
ממרחק של מסך.
במעבר לטיפול מקוון גיליתי לתדהמתי הרבה שחדרה של רוני
עמוס במוצרי תינוקות אמיתיים ובובות בדמות תינוקות. היא
הראתה לי את אוספי המוצצים והבקבוקים האמיתיים שיש
לה ובמהלך הפגישות טיפלה ב"תינוקות". על אף שרוני דואגת
היטב לצרכים הפונקציונליים של הבובות, ומאכילה ומחתלת את
התינוקות, כאשר הם בוכים היא מתקשה להבין את בכיים, וגם
כאשר היא מזהה את סיבת הבכי, היא בוחרת תמיד לתת בקבוק
כדי להרגיע. ניסיונות להרחיב את אופן הטיפול האינסטרומנטלי
של רוני לטיפול שמזהה רגשות ומתאים את הטיפול לצורך
שזוהה, עולים בתוהו. רוני נצמדת לטיפול רפטטיבי של האכלה
והחתלה ולעיסוק הקונקרטי בחפצי תינוק אמיתיים.