22 / 68
2020
אוקטובר
22
ילדים והוריהם בבית. מרבית המשפחות נאלצו לעצור את שגרת
חייהן המוכרת, לשהות בבית ולצמצם את יחסיהם עם המציאות
החיצונית (מפגש עם מערכת חינוך, חברים ומשפחה מורחבת).
כך הסגר דימה חזרה ליחסים אינטנסיביים המזכירים תקופת
ינקות (למשל, חופשת לידה), שבה צורכי הילד תלויים כמעט
באופן מוחלט בהורה. בסגר, ההורה נדרש לייצר מקצב משפחתי
חדש ולנוע בין המרחב הפרטי למשפחתי באופן מותאם ומכוונן.
בסיום תקופת הסגר, ילדים שבו למסגרות חינוך ולקשרים
החברתיים מחוץ למשפחה ולחקירה מחודשת של הסדר
והכללים החדשים שנוצרו בעקבות התפשטות הנגיף. תנועה
זו עשויה לייצג במציאות שנוצרה היבטים דומים של יציאתו של
התינוק מיחסים סימביוטיים עם האם לעבר נפרדות ועצמאות.
מתלות לעצמאות: פרידה כתהליך צמיחה
) התייחסה לתהליכים
Mahler, 1968, 1994
מארגרט מאהלר (
שהתינוק עובר בשלוש שנות חייו הראשונות המעצבות את
אישיותו כעצמאית ונפרדת. לאחר תקופת יחסים של התמזגות
סימביוטית עם האם וכאשר התינוק מסוגל לדחות סיפוקים
ולצפות בביטחון עד להתממשותם, מתחילה תנועה של האגו
לעבר תפקוד "עצמאי יותר". היציאה מן הסימביוזה לתהליך
הספרציה־אינדיבידואציה מאופיין בארבעה שלבים, שבהם הילד
מגדיל את המרחק מאימו יותר ויותר עד לגיבוש זהות אוטונומית.
בתחילה, הילד מתרחק מאימו ומתחיל לחקור את הסביבה,
תוך שהוא מקפיד לשמור על קרבה אליה לצורך "תדלוק רגשי"
בכדי להמשיך במסעות הגילוי שלו. במהלך חקירותיו, הוא מגלה
כי האם איננה זמינה לו בכל מצב ומחפש את קרבתה באופן
) מאופיין
rapprochement
פעיל. שלב ההתקרבות מחדש (
באמביוולנטיות עבור הילד. מצד אחד, הילד דורש מהאם יותר
אוטונומיה, ומצד שני, הוא מצפה ממנה להיות שותפה לכל פרט
ופרט בחייו. משבר ההתקרבות מחדש נובע מההבנה המתגבשת
של הילד שאימו ואביו הם אנשים נפרדים ממנו והבנה זו מאלצת
אותו לוותר על אשליית הגדלות שלו. זהו שלב משמעותי מאוד.
על פי מאהלר, אם תפרש האם את הצורך המתגבר של הילד
בקרבתה כרגרסיה לשלב מוקדם יותר או לא תהיה זמינה עבורו,
היא תלבה אצלו חרדות נטישה. אם שלב זה יעבור בהצלחה,
הילד ימשיך להתרחק מהאם בדרך לבניית זהות אוטונומית, אך
הפעם מתוך הבנה שהאובייקטים האהובים והמגוננים מופנמים
בתוכו, והקשר הרגשי עימם ממשיך להתקיים גם אם הם אינם
זמינים לו תמיד או שאינם נמצאים בטווח ראייתו. על פי מאהלר,
האובדן של האיחוד המוקדם והסימביוטי לשם עצמאות ונפרדות
הינו אמביוולנטי ויכול להיחוות בהמשך החיים בחוויות פרידה
אחרות.
) ציין כי בהמשך החיים ישנן פעמים
Mann, 1973
ג'ימס מאן (
רבות המשחזרות את משבר הספרציה־אינדיבידואציה. הפרעה
במערכת היחסים של מטפל ומטופל בעקבות הפסקה זמנית
או קבועה של טיפול, יכולה להוות חוויה שתעורר משבר זה.
בדוגמה הבאה ארצה להדגים כיצד שלב התפתחותי של יציאה
לנפרדות שהשתבש במהלך ילדותה המוקדמת של מטופלת,
שוחזר בעקבות הפסקה זמנית שנוצרה בטיפול בתקופת הסגר
החברתי, בעת התפשטות נגיף הקורונה.
בסגר, ההורה נדרש לייצר מקצב משפחתי
חדש ולנוע בין המרחב הפרטי למשפחתי
באופן מותאם ומכוונן... תנועה זו עשויה לייצג
במציאות שנוצרה היבטים דומים של יציאתו
של התינוק מיחסים סימביוטיים עם האם
לעבר נפרדות ועצמאות
מקרה: הפסקה זמנית בטיפול בעקבות הסגר
משחזרת פרידה מוקדמת מתלות ויציאה
לנפרדות
פרטי המטופלת הוסוו וטושטשו לשמירת פרטיותה.
אלכס בת השבע הופנתה אליי לטיפול לפני כשנה בעקבות
חרדות שבאו לידי ביטוי בהיצמדות להורים בבית והימנעות
מללכת לחברים או לחוגים ללא נוכחותם, התפרצויות זעם,
יחסים מתוחים עם אחיה וחרדה מכישלון שבאה לידי ביטוי
בהימנעות מכל פעילות תחרותית. אלכס הבכורה במשפחתה,
ולה שלושה אחים. היא תוארה על ידי הוריה כילדה חכמה
וסקרנית. בינקותה השיגה את אבני הדרך ההתפתחותיות במועד.
גמילה מהנקה ומבקבוק ורכישת הרגלי ניקיון תוארו שנעשו
במהירות. לדברי האם: "אני עוד רציתי להניק אך אלכס סירבה
כבר לקחת". בהיותה בת שנתיים וחצי נולד לה אח. הולדת האח
הובילה להתקפי קנאה עם התפרצויות זעם, אלימות כלפי הוריה
והתפרצויות בכי קולניות וממושכות שלדברי ההורים היו בלתי
נסבלות. האם סיפרה בייאוש: "רציתי רק שתשתוק". הוריה של
אלכס תיארו את עצמם כילדים שנדרש מהם להתבגר בטרם עת
ולתפוס פונקציות הוריות מוקדם מהצפוי. שניהם גדלו בבתים
מעוטי יכולת שבהם ההורים נאלצו להיעדר שעות ארוכות מביתם
כדי להתפרנס, והם תיארו בדידות גדולה במהלך ילדותם.