37 / 68
פסיכואקטואליה
37
לסיכום
מגפת הקורונה אתגרה אותנו, המדריכים במכון ברקאי, להחליף
את ההוראה בקורסים שלנו בהוראה מרחוק. מתוך התבוננות
בהתנסויות שלנו עם מעל מאה מפגשי הדרכה חיה מקוונת
, ניתן לסכם שלאחר תקופת
2020
במהלך החודשים מרץ עד מאי
הסתגלות קצרה החוויה שלנו, וזו של המתמחים, הייתה חיובית.
היינו נלהבים במיוחד מעצם יכולתנו להמשיך לספק טיפול לזוגות
ולמשפחות שאיתם עבדנו, במיוחד כשרבים מהם נזקקו לנו אף
יותר בתקופת הסגר. התחושה הכללית שלנו הייתה שהאיכות של
הטיפול שניתן למשפחות, וההדרכה החיה שניתנה למתמחים,
לא הושפעו באופן שלילי מהמעבר לזום. עם זאת, מאחר שמאמר
זה מבוסס על ההתנסויות והתפיסות שלנו בלבד, נדרשת חקירה
אמפירית שיטתית יותר כדי לאשר ממצאים אלה.
תוצאה מסקרנת במיוחד במעבר להדרכה חיה מקוונת הייתה
שינוי דרכי התקשורת עם המטפלות־המתמחות במהלך
הפגישות הטיפוליות, שעברו מטלפונים ישירים למסרי ווטסאפ
כתובים. גילינו שהשיטה השנייה נמצאה עדיפה על ידי רוב
המתמחים והמדריכים בזכות השפעתה המעצימה על
המתמחים, התרומה שלה לשימור הרצף והמיקוד בפגישה
הטיפולית, והעובדה שהיא לא נתפסה כפולשנית. באופן זה
למדנו עד כמה צלצולי הטלפון למטפלים־המתמחים במהלך
הפגישה, שבהם השתמשנו שנים, נחוו על ידי המתמחים
כמפריעים ואף פולשניים. נקודה מעניינת נוספת קשורה לזווית
המבט השונה שמעניק פרקטיזום בהשוואה לפרקטיקום. בעוד
צילום התקריב של הזום מאפשר למדריכים ולחברי הקבוצה
לצפות בזהירות בדקויות ובהבעות הפנים של המטפלת־
המתמחה לצד אלה של המשפחה, הוא מגביל את היכולת
לצפות ברמזים לא מילוליים של בני המשפחה, שפת הגוף
שלהם והתנהגותם, מה שהגביל את רפרטואר ההתערבויות.
המעבר להדרכה חיה מקוונת היה מאתגר יותר למדריכים
במונחים של תקשורת ויחסים במהלך פגישה טיפולית. היה
מאתגר לקיים תקשורת פתוחה בין המדריכים במשותף
במהלך הפגישה עקב מורכבויות השימוש בזום. לכך
התווספה היררכיה במקרים שאחד המדריכים היה מדריך־
בהתמחות. רוב המדריכים והמטפלים־המתמחים הרגישו
נוח עם החוויה של הדרכה קבוצתית מקוונת. מעניין לציין,
שהן המדריכים והן המתמחים ציינו שהפרקטיזום העשיר את
הדיונים בקבוצה לפני פגישות טיפוליות, במהלכן ולאחריהן,
והגביר את מעורבות הקבוצה, בראש וראשונה בזכות
הכתיבה והקריאה של המסרים הכתובים בווטסאפ במהלך
פגישה טיפולית.
מספר אתגרים התגלו במהלך ההדרכה החיה המקוונת. אחד
מהם היה חוסר האונים והתסכול שנבעו מבעיות טכניות כגון
איטיות או התנתקות של החיבור האינטרנטי והפרעות בשידור.
אתגר אחר עבור המדריכים היה הצורך בחלוקת קשב כדי להיות
גם קשובים לנעשה בפגישה הטיפולית ובה בעת לתקשר עם
המדריך השותף, עם המודרכת־המטפלת ועם הקבוצה. עבור
חלקנו מצב זה היה מעייף. בנוסף, היכולת להישאר ממוקדים
במסך למשך זמן כה ממושך הייתה מאתגרת גם היא. מומלץ
אפוא להוסיף הפסקות רבות וארוכות יותר במהלך מפגש
פרקטיזום כדי להתרענן ולעזור למעורבים לשמור על ריכוז
ומיקוד טובים.
אנו מאמינים שאין חלופה לאינטראקציה ישירה, פנים אל פנים,
ואנו ממשיכים להתייחס להדרכה חיה רגילה כדרך המועדפת
שלנו לנהל טיפול והדרכה. עם זאת, הופתענו לטובה מהיעילות
ומהיתרונות של הדרכה חיה מקוונת, ולכן אנו מאמינים
שפרדיגמה זו עשויה להיות חלופה טובה במקרים שהמשפחות,
המטפלים־המתמחים או המדריכים יהיו מוגבלים ביכולת שלהם
להיפגש באותו מקום גאוגרפי, מסיבות שונות.
1. Anderson, H. (1997). Conversation, language, and possibilities. A postmodern approach to therapy. Basic Books.
2. Anderson, H., & Swim, S. (1995). Supervision as collaborative conversation: Connecting the voices of supervisor and
supervisee. Journal of systemic therapies, 14(2), 1-13.
https://doi.org/10.1521/jsyt.1995.14.2.13. Behan, C.P. (2003). Some ground to stand on: Narrative supervision. Journal of Systemic Therapies, 22(4), 29- 42. https://
doi.org/10.1521/jsyt.22.4.29.25325.4. Bender, S., & Dykeman, C. (2016). Supervisees’ perceptions of effective supervision: A comparison of fully synchronous
cybersupervision to traditional methods. Journal of Technology in Human Services, 34(4), 326-337.
https://doi.org/10.1080/15228835.2016.1250026
מקורות
לרשימת המקורות המלאה, ראו באתר הפ״י