41 / 68
פסיכואקטואליה
41
אותם. התיאורים שתיארה היו ביזאריים אך מחוברים למציאות,
כפי שצפוי בדלוזיות פרנואידיות מבודדות. כך למשל היא תיארה
איך המטפלת מכאיבה לה בכוונה בזמן שהיא בודקת את לחץ
הדם שלה, איך היא מחביאה בגדים שלה כשהיא מסדרת את
הכביסה, אך גם איך היא מפזרת על מברשת השניים שלה מלח,
ומכינה ללילי ולבני בכוונה אוכל טפל ובלתי אכיל. עוד תיארה
לילי איך המטפלת מחביאה את מפתחות הבית כשלילי רוצה
לצאת, ובעיקר מתנהגת כאילו שהיא בעלת הבית. לילי הייתה
מאוד נרגשת בשיחת הטלפון, חרדה ובעיקר כועסת הן על
המטפלת אך גם על בתה הצעירה שמנסה לשכנע את אמא
"שיש שני צדדים למטבע" ומה שהיא מתארת יכול להתפרש
אחרת על ידי המטפלת הזרה. לילי נשמעה בשיחה הראשונה
מעט מבולבלת, אך הדיבור היה קוהרנטי למרות הליקוי לכאורה
בשיפוט המציאות.
הדלוזיות השכיחות הן מחשבות רדיפה
המתבטאות בהתייחסות או התנהגות
פרנואידית כלפי הסביבה, הנובעות
מחרדה ומתחושה של איום פנימי מושלך
שהופך לאיום או לאויב חיצוני
: הכלה, מתן לגיטימציה לרגשות השליליים,
מטרות הטיפול
חיזוק והעצמה, הדרכה איך לנהל את החיים בבית בסיוע
מטפלת סיעודית תוך שמירה על גבולות ועל שגרה שמתאימה
לה, סקירת חיים, העלאת זיכרונות באמצעות כתיבה שבועית
בבית לצורך חיזוק הדימוי העצמי וההערכה העצמית, וכן תרגול
REBT
של זיהוי מחשבות אוטומטיות שליליות על פי עקרונות
) וסקירה שבועית של דברים טובים
Ellis & Velten, 1998)
8
קטנים שקרו במהלך השבוע לצד דברים לא נעימים ודרכי
.)2015 ,
ההתמודדות עימם (בר־טור
בשיחת הווטסאפ וידאו הראשונה המטרה הייתה להקשיב,
להכיל, לתת לגיטימציה לרגשות הסוערים שלה, לתסכול, לכעס
ובעיקר לחרדה שחשה לילי נוכח המטפלת, מכיוון שראתה בה
אויב שעלול לפגוע בהם. שאלתי הרבה שאלות במטרה להבין
את הנרטיב שאחזה בו, כמו למשל: תסבירי לי מה בדיוק היא
אמרה? מה היא עשתה? איך הגבת? למה את חושבת שהיא
עושה את זה? - ובעיקר - איך את מרגישה כשזה קורה?
בשיחה נפרדת שהתקיימה עם בנותיה של לילי שוחחנו על
הרקע לקשיים שהתעוררו אצל אימן שגם טרם המשבר הנוכחי
הייתה חרדה, נוטה לסערות רגשיות, קנאית לפרטיותה וחשדנית
) ועדיין
35
בהיותה גם היא זרה בישראל (עלתה לארץ בגיל
מדברתבעיקר בשפתהאם. הפגישההתמקדה בפסיכואדוקציה
על הקשיים של אימן והנחיות לא להתווכח ולא לנסות להראות
לה שהמציאות היא שונה מכפי שהיא חווה אותה, אלא בעיקר
לתמוך, לשוחח עם המטפלת ולהסביר לה מה הקשיים של אמא
ושחשוב להימנע מלהתעמת איתה ולהוכיח שהיא טועה.
שיחה נוספת בזום שהתקיימה בביתה של לילי כשהמצלמה
משייטת ברחבי הסלון שבו ישבו בני המשפחה אפשרה גם
להכיר את בני ולהבחין עד כמה הוא ירוד קוגניטיבית. לילי יכלה
לבטא את התסכולים שלה בנוכחות הבנות ולבקש בעידודי יחס
יותר חומל ומבין.
בשלבים הראשונים, כשהקשר הטיפולי היה מרחוק, המשיכה
לילי לתאר אפיזודות מלחיצות ואף אלימות של המטפלת. יחד
ניסינו להבין מה קורה ללילי באינטראקציה עם המטפלת, מה
היא מרגישה כשהמטפלת מבלגנת לה את הארון ומתחצפת
אליה, על מה היא חושבת, איך היא מגיבה? מה לדעתה יכול
להסביר את התנהגותה של המטפלת? האם יש אפשרויות
נוספות להבין אותה?
לילי הצליחה במידה רבה להבין איך תחושות התסכול וחוסר
האונים מעוררים אצלה חרדה, כעס, אכזבה גדולה. לילי אף
הציעה פתרונות אפשריים להתנהגות המטפלת כמו העובדה
שהמטפלת באה מתרבות זרה ואלה ההרגלים שלה מהבית,
שזאת דרך שלה להשיג תשומת לב כי היא בודדה, שהיא
מקנאה בלילי שיש לה בית, בעל ובנות אוהבות ודואגות, שהיא
זקוקה להליכה יומיומית בחוץ כדי לשחרר אנרגיות, שהבידוד
מאוד מתסכל ומגביל אותה.
ביחד פיתחנו "אסטרטגיית ניהול המטפלת" שבה לילי יושבת
עם המטפלת ורושמת מה הכללים בבית, מה הציפיות הברורות
שלה מהמטפלת, כולל סדר יום מוגדר. לאחר כמה פגישות
כאלה שבהן המטפלת הייתה במוקד השיחה, נראה היה
שהאיום שלה על לילי מכיל בתוכו גם קנאה בהיות המטפלת
אישה צעירה ויפה, מלאת אנרגיות, בריאה ושמחה. השיחה
נסבה על האבל שבהזדקנות הגוף, על איך הייתה בצעירותה
וכמה היא זקנה ומוגבלת עכשיו, על הכאב, וכן על התסכול
מההתדרדרות של בני. בהמשך ניסתה לילי להקטין עד כמה
שאפשר את העיסוק במטפלת ולהתמקד בשיחות בעצמה
ובעיקר בעולמה הפנימי. מי היא? מה הרקע שממנו באה?
על מה היא חושבת? אילו זיכרונות היא נושאת בתוכה? מה
מעניין אותה? מה היום במצבה ובעידן הקורונה יכול לגרום לה
הנאה או סיפוק? הכתיבה שקודם לכן עסקה באפיזודות לא
נעימות עם המטפלת או עם בני בעלה החולה קיבלה תפנית
שונה לחלוטין. לילי החלה לשחזר אירועים משמעותיים בחייה,
לכתוב שירים שהיא אוהבת בשפת האם שלה. בהמלצתי