40 / 68
2020
אוקטובר
40
והקוגניטיבי. גורמי הסיכון לתסמינים הם: בידוד חברתי, מחלה
פיזית, פגיעה חושית, שינויים קוגניטיביים, אשפוז ושימוש
). גם זקנים הסובלים מקשיי
2006 ,
מוגבר בתרופות (בר־טור
הסתגלות עקב אובדנים, בעיקר אם הם בעלי הפרעות אישיות,
עלולים לפתח במהלך הזקנה סימפטומים פרנואידיים כחלק
מהקושי העצום לתת אמון בסביבה ומהחרדה בפני תלות
ואיבוד העצמאות. לפרנויה בזקנה אפיונים ייחודיים. ההפרעה
מתבטאת בדלוזיה מבודדת ללא סימפטומים אחרים וללא כל
הפרעה נוירולוגית או הפרעה אפקטיבית ראשונית האופיינית
לסכיזופרניה או לאלצהיימר. למרות ההפרעה הפרנואידית יש
שמירה על האישיות.
התהליך הארוך של ליווי בן זוג הסובל
מירידה קוגניטיבית מוגדר כתהליך ממושך
של אובדן מעורפל ללא טקסים, ללא
תאריך סיום וללא אפשרות לתגמול ממשי
מכנים פרנויה המופיעה
)Zarit & Zarit, 1998(
זריט וזריט
אצל אנשים שהייתה להם היסטוריה של יציבות בנישואין
בדרך כלל
.Encapsulated paranoid delusion
ובעבודה כ־
מדובר באמונה מסולפת חזקה שהתוכן הפרנואידי שלה הוא
בנאלי וקשור למציאות. הדלוזיות השכיחות הן מחשבות רדיפה
המתבטאות בהתייחסות או התנהגות פרנואידית כלפי הסביבה,
הנובעות מחרדה ומתחושה של איום פנימי מושלך שהופך
לאיום או לאויב חיצוני. בתחומים אחרים, ניטרליים, זקנים אלו
יכולים להתנהג ולחשוב ללא כל הפרעה בבוחן המציאות או
טענו
)Molinari & Chacko, 1983(
בשיפוט. מולינרי וצ'אקו
שההתפתחות של הסימפטומים הפרנואידיים אצל הזקנים היא
בדרך כלל תוצאה של שימוש מוגבר של השלכה כמנגנון הגנה
כנגד אבל או תפיסה של אובדן שליטה ואוטונומיה, האופיינים
לזקנים הנמצאים במצב של מוגבלות ותלות בסביבה.
תיאור מקרה
במסירות רבה במשך
88־
טיפלה בבני בעלה בן ה
86־
לילי בת ה
כחמש שנים מאז שהחלה התדרדרות במצבו הפיזי והקוגניטיבי.
למרות הקושי הפיזי והנפשי הרב והעובדה שלילי איננה אישה
בריאה, היא נשאה בנטל הטיפול בבני לבדה עד ליום שבו נפלה
בביתה ואושפזה לצורך ניתוח. במהלך שהותה בבית החולים
נאלצו ילדיה להביא מטפלת שתדאג לאביהם. לילי חזרה לאחר
כשבוע הביתה, מוגבלת בתנועה ומדוכאת. המפגש עם בחורה
צעירה מתרבות זרה לה לחלוטין היה מטלטל. היא התקשתה
לקבל את נוכחותה בבית ואת העובדה שהטיפול בבני נלקח
ממנה. היה לה קושי להסתגל למציאות החדשה שבה אישה
צעירה זרה חיה בביתה, מטפלת בבעלה, מבשלת במטבח
שלה, מדברת בשפה זרה בטלפון - כל אלה הביאו אותה לחוויה
של פלישה שכפו עליה ילדיה ללא הסכמתה וללא שהייתה לה
אפשרות לבחור בה. לילי החלה לבטא אי־שביעות רצון וכעסים
כלפי המטפלת. המצב החמיר כחודשיים לאחר כניסתה של
המטפלת, כאשר נכנס הסגר לתוקפו. הילדים לא יכלו לבוא
לבקר ולא הייתה ללילי אפשרות לצאת "לנשום אוויר" בחוץ,
להתרחק מהלחצים בדירה הקטנה שבה שהו השלושה. לילי
החלה לפתח, נוסף לכעסים, גם מחשבות שווא שהמטפלת
מנסה לפגוע בה ובבני. היא התלוננה שהמטפלת הורסת חפצים
בבית, גונבת בגדים, מחביאה מלילי דברים ועוד. כל בירור
שנעשה על ידי בנותיה לבדוק את חומרת מעשיה של המטפלת
לא העלה דבר. גם המצלמה שהותקנה בבית לא הראתה
שהתנהגותה של המטפלת אלימה.
דלוזיות פרנואידיות אינן תופעה חריגה בזקנה. בקונסטלציה
שנוצרה בעקבות הירידה התפקודית של בני ושל לילי, איומי
מגפת הקורונה והסגר, בתוספת כניסתה של אישה זרה לביתם,
חלה התדרדרות נוספת בתפקוד הן אצל בני והן אצל לילי. אצל
בני זה בא לידי ביטוי בבלבול רב ואי־שקט, אצל לילי הביטוי היה
בחרדה רבה מלווה בכעסים ומחשבות פראנואידיות.
התערבות טיפולית
הקשר עם לילי נוצר בעיצומו של הסגר בעקבות פנייה של
בנותיה. הן היו מודאגות מהלחץ הגדול של אמא שלהן והתקשו
להתמודד עם התלונות הרבות והלא הגיוניות על המטפלת,
בעיקר לאחר שבדקו ומצאו שהדברים שהיא מתארת הם
"בעיקר בראש שלה".
הטיפול הוא אינטגרטיבי באופיו ומכיל מרכיבים של פסיכולוגיית
,)Muslin, 1992(
העצמי ובעיקר הטיפול בעצמי הזקן
r
(rational-emotive behavior therapy) REBT
אסטרטגיותשל
והזדקנות חיובית (בר־טור,
)Malkinson & Bar-Tur, 2019)
9
). הקשר הראשוני החל בשיחות ווטסאפ וידאו בשבועות
2018
הראשונים בתקופת הסגר. במקביל נערכו גם שיחות זום עם
בנותיה של לילי ועם בני, ומפגש זום נוסף עם הבנות לבדן.
בשיחה הטלפונית הראשונה החלה לילי לדבר בהתרגשות רבה
וכמעט ללא הפסקה על המטפלת הזרה שבביתה. היא תיארה
אותה כמי שמתעללת בה ובבעלה בני, מתעמרת בהם ומנצלת