פסיכואקטואליה - אוקטובר 2020

43 / 68

פסיכואקטואליה
43
“מיליוני אנשים לבד, ואם כבר לבד,
אז שיהיה בתנועה..."
ימי קורונה - אתגרים ויצירת מרחבים טיפוליים
נעמי מימון, מיכל בראון
נעמי מימון היא פסיכולוגיתשיקומית־קליניתמומחית, פסיכולוגיתביחידתהטראומה ובמחלקתהכתר (קורונה) וטיפול נמרץ כתר, המרכזיםהרפואייםשערי
צדק. עובדת גם במרכז הרפואי הדסה עין כרם בירושלים, מטפלת וחוקרת.
ד"ר מיכל בראון היא פסיכולוגית שיקומית מומחית ופסיכואונקולוגית, המרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, ומרצה בכירה במכללה האקדמית תל אביב יפו.
טפלת, חוקרת ומרצה.
שם המאמר לקוח מהשיר "אם כבר לבד" של מיכה שטרית.
כל השמות בתיאורי המקרים בדויים.
דליריום היא הפרעה בהכרה המתפתחת תוך שעות או ימים, ולרוב היא הפיכה. הופעת ההפרעה חדה ו"פתאומית" ומאופיינת בתנודתיות בריכוז ובשינוי 1
קוגניטיבי או בהפרעה בתפיסה: ליקוי בקליטה, בעיבוד, בשימור ובשחזור מידע. הפרעה זו מתרחשת לרוב לאחר מצב רפואי או חשיפה לחומרים
דליריום הוא שמה של תופעה זו כאשר היא מופיעה לאחר אשפוז בטיפול נמרץ. ICUשונים.
נקלטו חולי הקורונה הראשונים במרכז 2020 בחודש מרץ
הרפואי שערי צדק בירושלים. בשיא הגל הראשון פעלו בשערי
צדק שש מחלקות כתר (קורונה) ומחלקת טיפול נמרץ כתר,
חולים. נתחיל בהצגת שלושה מקרים ולאחר 122 וטופלו בהם
מכן נתאר את המאפיינים שזוהו.
1 מקרה
, ללא מחלות רקע, אושפז במחלקת 12+, נשוי60 אליהו בן
כתר (קורונה) בערב ליל הסדר. כשהגיע למחלקה הסטטוס
הפסיכיאטרי היה תקין והאפקט חרד. לאחר מספר ימים מצבו
הרפואי הידרדר והוחלט להרדים ולהנשים אותו ולהעבירו
לטיפול נמרץ.
הטיפול הפסיכולוגי באליהו החל כשהתעורר מההרדמה. הוא
היה מבולבל מאוד, התקשה להתמצא בזמן ובמרחב, התקשה
לתקשר והתנהל באי־שקט רב. לבקשת הרופאים, הפסיכולוגית
בה . 1 דליריוםICUנכנסה אל המחלקה והוא אובחן כסובל מ־
בעת, משפחתו ביקשה ליצור עימו קשר. השיחה הראשונה
ביניהםהייתה בווידאו ותווכה על ידי הפסיכולוגית, לבושה בסרבל
מיגון, בתוך המחלקה, ליד אליהו, מסייעת לשיחה להתקיים.
השיחה הייתה משמעותית הן לרעייתו וילדיו, שלא ראו אותו כבר
מספר שבועות ודאגו מאוד למצבו, והן לאליהו עצמו שעל אף
שלא היה מצוי בצלילות הגיב באופן חיובי למפגש הווירטואלי.
בזמן השיחה ביקשו בני המשפחה רק להראות את פניהם מתוך
קושי לראות אותו במצבו כשהוא שוכב במחלקת טיפול נמרץ
ומחובר לצינורות רבים. השיחות הללו תווכו על ידי הפסיכולוגית
מספר פעמים בשבוע, תוך ניטור התגובות של אליהו במהלכן.
זמן קצר לאחר מכן המליצה הפסיכולוגית לרופאים לאפשר לבן
משפחה להיכנס פנימה, מתוך הבנה שמפגש עם דמות מוכרת
יועיל לשיפור הדליריום. עד אז הורשו בני משפחה להיכנס רק
על מנת להיפרד מיקירם לפני פטירה (מתוך רצון להגן על בני
המשפחה מפני הידבקות). בנו של אליהו נכנס אל המחלקה
לבקרו, כשהוא מלווה על ידי הפסיכולוגית. אליהו היה עדיין
מצוי בדליריום ובאי־שקט והתקשה לשתף פעולה. המפגש עם
דמות מוכרת ומשמעותית תרם לשיפור במצבו, הקטין תחושות
). מאז, במשך holdingשל זרות ועזר לאליהו להרגיש מוחזק (
כחודשיים, כמעט פעמיים בשבוע ליוותה הפסיכולוגית את
המפגשים של בני המשפחה עם אליהו, ובזמן זה מצבו הרפואי
, ובהדרגה COVID-19השתפר במהירות. הוא החלים מנגיף ה־
חזר לצלילות וחל שיפור גם במצבו הפסיכיאטרי.
לאחר שהחלים הועבר אליהו למחלקה אחרת, שבה נמשכו
המפגשים הטיפוליים. בזמן זה הוא חזר לצלילות וליכולת
לקיים שיח בין־אישי. אליהו שיתף בקשיים שחש סביב האשפוז,
ASD והציג תסמינים פוסט־טראומטיים שנראו כמו מופע של
( וכללו בין השאר אי־שקט, זיכרונות acute stress disorder)r
ומחשבות טורדניים, אפקט ירוד ודיספורי, חרדה ועוד. בשלב זה
נעשה שימוש בשיטות פסיכואדוקטיביות להסבר התסמינים של
הדליריום והסימפטומים הפוסט־טראומטיים. המקום הבטוח
אפשר עיבוד, תיקוף ונרמול חוויותיו של אליהו. לאחר השיקום
ולבקשתו התחיל להגיע למפגשים מסודרים במרפאת הטיפול
בטראומה נפשית במרכז הרפואי. התסמינים שעליהם דיווח