45 / 68
פסיכואקטואליה
45
בדידות
בדידות הייתה ועודנה אחד המאפיינים המרכזיים של תקופת
הקורונה, ובבית החולים הייתה ממאפייניו המרכזיים של
האשפוז. מחקרים רבים נעשו לאורך השנים ומצאו קשרים רבים
Valtorta et al.,
בין בדידות ותחלואה פיזית ונפשית (למשל,
.)
2016
3 3 .
בדידותם של החולים - החולים בקורונה בודדו במחלקות
סגורות. נאסר על בני משפחה לשהות לצידם, בעת של
מצוקה רבה ופחד. יתירה מזאת, גם המגע עם אנשי הצוות
היה מוגבל ולקח זמן עד שגובשו נהלים לכניסה ויציאה
בטוחה של אנשי צוות רפואי ובני משפחה. הקשר היה
ברובו דרך מסכים, מגע פיזי בלתי אמצעי כלל לא התקיים.
החולים פגשו רק את מבטיהם של אנשי הצוות ולא ראו
כלל את פניהם, היה כמעט בלתי אפשרי לחולים לזהות
את האנשים המטפלים בהם והמיגון אף הקשה על היכולת
לתקשר מילולית ולהבין היטב זה את זה. מחקר רב נעשה
לאורך השנים על תרומתה של תמיכה בתהליכי החלמה
). הצורך
Wang et al., 2003
ובתהליכים של סוף החיים (
האנושי הבסיסי למגע וקשר הופר דווקא בעת של מצוקה
גדולה שבה אנשים נזקקים לנוכחות המנחמת והמרגיעה
.)
Bowlby, 1988
של אחרים משמעותיים (
4 4 .
)
Bowlby, 1988
בדידותם של בני המשפחה - בולבי (
גרס שלצד מערכת ההתקשרות האדם נולד עם מערכת
שמייצרת דחף וצורך לסייע לאחר משמעותי
caregiving
אשר מצוי במצוקה. בני המשפחה שבתחילה לא הורשו
כלל להגיע ובהמשך אושר להם להגיע רק במצבי קצה
דליריום) נותרו בבתיהם כאשר
ICU
(למשל גסיסה או
יקירם מאושפז, לרוב במצב קשה. נמנעה מהם האפשרות
לטפל, לנחם, להיות ולעיתים אף להיפרד. מציאות זו יצרה
מצבי מצוקה קשים ותבעה התערבות. בנוסף יש לציין כי
המציאותהירושלמית זימנהמטופליםרביםהשייכיםלמגזר
החרדי אשר אמצעי התקשורת שלהם היו מוגבלים מאוד.
5 5 .
בדידותם של אנשי הצוות - אנשי הצוות נחשפו לבדידות
הגדולה של המטופלים לצד קושי גדול להפיג אותה. יתירה
מזאת, הם חוו בעצמם בדידות בשל כניסה של מעט אנשי
צוות בכל פעם למחלקה, עבודה בצוותים לא אורגניים
(אחות ראשית במחלקת כתר שיתפה שאיננה מכירה את
כל מי שעבד עימה והעלתה רעיון להסתובב עם תגי שמות
לא רק עבור המטופלים, אלא גם עבור אנשי הצוות עצמם)
ועבודה בקפסולות. בדידות נחוותה גם בחזרה הביתה,
כאשר נוצרה חוויה של "זר לא יבין" את מה שקורה בבית
החולים ובנוסף, מפגש עם תגובות מהסביבה אשר בודדו
ודחו את אנשי הצוותים הרפואיים בגלל הפחד להידבק ממי
שעובד בבית החולים ונחשף לחולי קורונה.
6 6 .
- הינו מושג המתאר
Shared Trauma Experience
חוויה משותפת של רבים כאשר אירוע טראומטי משפיע
על האוכלוסייה בהיקף נרחב. הייחודיות של מצב זה היא
שהמטפלים עומדים גם הם עכשיו תחת השפעת האירוע
Freedman & Tuval Mashiach
הטראומטי בעצמם (,
). הצוותים המטפלים אינם מחוסנים מפני הנגיף
2018
ונמצאים אף בסיכון גבוה לתחלואה. אשליית המוגנות
של צוותים רפואיים אשר מסייעת להם לתפקד, אשליה
שמייצרת קו גבול בין הצוות המטפל לבין החולים, נסדקה,
והחוויה השכיחה הייתה שכולנו מצויים "בסירה אחת",
חולים ואנשי צוות.
7 7 .
טשטוש בין בית ועבודה - המחלה פגשה את אנשי הצוות
בבית החולים וגם בבתים. היא הייתה בשני המרחבים
והציבה קשיים ואתגרים בשניהם. הצוותים לא יכלו
להשתמש בדרכי התמודדות שכיחות של פיצולים
ולהשאיר את החשיפה לסבל, למוות ולאיום בעבודה עם
הורדת החלוק. הבית לא היה עוד מקום מוגן שבו ניתן לנוח
ולאגור כוח. החזרה הביתה הפגישה את הצוות מחדש עם
המחלה והשלכותיה. לאורך התקופה היו זליגות מהבית
לעבודה ולהפך. למשל, היה פחד גדול מאוד מהדבקה של
בני משפחה (ילדים, הורים מבוגרים, בני משפחה בסיכון)
עד כדי ניתוק מחלק מהם. ובה בעת, היה פחד לסכן חולים
מהידבקות מחוץ לבית החולים.
מאז התפרצות הקורונה הצוות הפסיכולוגי של בית החולים
התערב בשלושה מעגלים: מאושפזים, בני משפחה וצוותים
רפואיים, וזאת בשיתוף עם המערך הסוציאלי של בית החולים.
מצוקות נפשיות, מקלות לחמורות, נצפו אצל מטופלים.
הסימפטום המרכזי היה חרדה ולצידו נצפו דיכאון, התקפי
פאניקה, מחשבות אובדניות, אי־שקט, התפרצויות זעם,
), דליריום, בדידות,
ASR
,
ASD
,
PTSD
סימפטומים טראומטיים (
חוסר אונים, חוסר תקווה, ייאוש והתמודדות עם סוגיות של סוף
חיים. חרדה רבה נצפתה גם בקרב בני המשפחה שהתקשו
לתקשר עם הקרובים המאושפזים בשל המגבלות שהציבה
הקורונה וזאת לצד חוסר אונים, תסכול ואף התקפי זעם לעיתים.
חרדה גבוהה ותחושת חוסר אונים וחוסר מסוגלות נצפו גם אצל
ASD
ו־
ASR
הצוות הרפואי והסיעודי המטפל, כמו גם תגובות
לאחר אירועים טראומטיים כמו החייאות קשות וכדומה. לאורך
הזמן התפתחו תחושות של שחיקה ותשישות חמלה.
ICU
מקרים דומים למקרה של אליהו טופלו במחלקה בשל
דליריום שעלול היה להחמיר לולא ההחלטה להכניס קרובי
משפחה ודמויות מוכרות. זאת, בעיקר משום שהסביבה