39 / 68
פסיכואקטואליה
39
הוא על האדם ש"היה" אך איננו עוד כי מצבו המנטלי והתפקודי
גרם לשינוי גדול ולחוסר יכולת לתקשר, לתפקד כבן זוג כפי
שהיה טרם מחלתו. המטפל העיקרי נע בין תקווה לייאוש, בין
.)Boss, 2011(
אהבה וחמלה לתסכול ולכעס
) נמצא
2011(
במחקר שערכו ברודסקי, רזניצקי וסיטרון
ומעלה. כשליש
60
שכשליש מהמטפלים העיקריים הם בני
הגדירו את מצב בריאותם כלא־טוב ונמצאים בקבוצת סיכון
לדיכאון. במקרים רבים, המטפלים הן נשים שמדווחות על עומס
). הסיבה המשוערת לכך היא עומס
2015 ,
רגשי רב (רגב ובר־טור
בתפקידים חברתיים ומשפחתיים נוספים, האופייני לנשים.
תהליך הליווי
)Rubin et al., 2019(
לפי רובין, מנביץ ודורון
של חולה דמנטי מקביל לתהליך האבל הדו־מסלולי. במסלול
הביו־פסיכו־סוציאלי בוחנים את התפקוד, הדימוי והערך העצמי,
ההתפתחות האישית והחוסן הנפשי. במסלול השני בוחנים את
מידת ההתקשרות וסוגה, הייצוגים המופנמים של המטופל טרם
מחלתו ותהליך האבל עליו.
מחקרים אחרים מראים עם זאת גם רגשות חיבה ואהבה כלפי
החולה הדמנטי. לעיתים נמצאת גם אידיאליזציה שלו ושל
והקשר לפני המחלה.
הטיפול הפסיכולוגי בבני זוג מתמקד בבניית מערך תמיכה
כמו שיתוף בני משפחה נוספים, איתור מקורות תמיכה נוספים
בסביבה הקרובה ובקהילה ובעיקר במתן לגיטימציה לרגשות
שליליים, להתמודדות עם הדואליות שבמצב, ביצירת הזדמנויות
שבהן בני הזוג משקיעים ברווחה הנפשית והפיזית שלהם. כל
זאת במקביל לעיבוד האבל. הדאגה לטיפול באדם זקן וחולה
דורשת משאבים רגשיים ופיזיים רבים וגורמת לאורך זמן
לשחיקה פיזית ורגשית. משאבים אלה אצל בני זוג שהם בעצמם
בגיל זקנה ולא בבריאות טובה מדולדלים, והם בעצמם זקוקים
לתמיכה של בני משפחה או של מטפל סיעודי. הלחצים הרבים
שמתעוררים עשויים להוביל להחמרה במצבם הנפשי של בני
הזוג ולעיתים להתפתחות של דלוזיות פרנואידיות ביחס למטפל
הסיעודי שמצטרף למארג המשפחתי.
המשולש הבלתי אפשרי -
בני זוג זקנים ומטפל סיעודי
העלייה המשמעותית באחוז הזקנים ביותר באוכלוסייה הגבירה
גםאתהצורך בטיפול סיעודי ובמצביםשל תשישותפיזית ונפשית
גם במטפלים החיים במחיצת הזקנים בביתם. הטיפול הניתן על
ידי המטפלים המקצועיים מהווה השלמה אך לא תחליף לטיפול
של בני המשפחה, ובעיקר של בני זוג שממשיכים להיות גורם
התמיכה המשמעותי ביותר. הטיפול בבן הזוג עשוי לעורר אצל
Iecovich, 2010; Litwin(
בני הזוג שבעצמם בגיל זקנה לחצים
.)& Attias-Donfut, 2009
כניסתו של מטפל זר לגור בביתם של זוג זקנים היא מקור נוסף
ללחץ. נוסף להתמודדות של הזקן המוגבל עם התלות באדם
זר, נאלץ בן הזוג הבריא להתמודד עם קיומו של אדם נוסף
בבית. מערכת היחסים הזוגיים הופכת למעשה למשולש. איכות
המשולש תלויה בגורמים רבים. איכות הקשר של בני הזוג, מצבם
הקוגניטיבי והרגשי ומבנה האישיות של שני בני הזוג, החולה ובן
זוגו. גם הרקע התרבותי והאישי והאישיות של המטפל הפורמלי,
הצלע השלישית במשולש, הם מרכיבים חשובים. חלוקת
התפקידים החדשה והציפיות מהמטפל הזר נקבעות בתיאום עם
המשפחה ושונות ממקרה למקרה, דבר שעשוי ליצור עמימות
וחוסר הבנה בין הצדדים.
הבעיות הרגשיות המתעוררות עם כניסתו של מטפל זר הן בדרך
כלל סביב מאבקי עצמאות ותלות, דחייה של האדם המוגבל
או בת או בן זוגו או את המטפל/ת בתואנות שונות הנוגעות
לתפקודו, התנהלותו, אישיותו. כשהזקן או בן זוגו סובלים גם
מירידה קוגניטיבית, עלולה להתפתח דלוזיה פרנואידית כלפי
המטפל/ת על רקע של גניבה, קנאה רומנטית, הרעלה ועוד.
הדלוזיות מבטאות את חוסר האונים, החרדה והכעסים שחשים
הזקנים, ותחושה של פלישה למרחב האישי והאינטימי. רגשות
אלו מושלכים על המטפל הזר שנתפס כגורם עוין, אויב. למרות
הקשיים הרבים, פגשתי גם משפחות שהמטפלים נקלטו בהן
באהבה והפכו לחלק בלתי נפרד מהן. המשולש שנוצר הקל על
)2014 ,
הלחץ הטיפולי ואפשר לבני הזוג חופש יחסי (בר־טור
דלוזיה פרנואידית בזקנה
הלחצים והאובדנים, בעיקר בתקופת הזקנה המאוחרת, וכן
ירידה בתפקודים ובמערכת החושים, עלולים לגרום להתפרצות
של תסמינים פסיכוטיים ולדלוזיות פרנואידיות. אלה מבטאים
את הקושי של הזקן לתת אמון בסביבתו ואת חרדתו ההולכת
וגוברת מפני איבוד העצמאות. אופי התסמינים הפרנואידיים
תלוי במשאבים השונים של האדם הזקן, ובעיקר במצבו הפיזי