34 / 68
2020
אוקטובר
34
הדרכה חיה מקוונת
במכון ברקאי לטיפול משפחתי וזוגי וטיפול נרטיבי בתל אביב,
שהינו גם מרכז הכשרה קלינית פרטי שמנוהל על ידי סביונה
קרמר, ייסדנו תוכנית הכשרה בטיפול משפחתי וזוגי כבר בשנת
. אחד המרכיבים המרכזיים של התוכנית הינו הכשרה
1977
מעשית תוך שימוש בהדרכה חיה (הנקראת "פרקטיקום"),
שבה ניתנת למתמחים הזדמנות להשתתף באופן אקטיבי
בצוות טיפולי ולעבוד עם משפחות וזוגות תוך שימוש במראה
חד־כיוונית והדרכה חיה. ניתן למקם את מודל ההדרכה שלנו
בצומת התאורטי והפילוסופי של הפוסט־מודרניזם והפוסט־
סטרוקטורליזם. המודל מושפע רבות מגישת ההבניה החברתית
Behan, 2003; White
), הגישה הנרטיבית (,
Gergen, 1985
(
Anderson, 1997
) והגישה השיתופית־קולבורטיבית (;
2007
) לטיפול והדרכה. בהדרכה שלנו,
Anderson & Swim, 1995
אנו מחפשים דרכים לאתגר את המעמד של מומחיות, היררכיה
וסמכות של המטפל והמדריך ולפתח יחסים שיתופיים והדדיים
). אנו מעדיפים
Anderson & Swim, 1995
יותר עם המודרכים (
ריבוי קולות על פני קול יחיד (או אמת יחידה), וחקירה של ריבוי
) שמוצאים ביטוי ביחסי מדריך־
Gergen, 1985
מציאויות (
מודרכים, בעודם מעצימים את המודרכים ומעודדים אותם
). אנו מעדיפים
Shachar et al., 2012
להכיר במומחיות שלהם (
) כינה
White
,
2006
למקם את עצמנו בעמדה שמייקל וייט (
עמדה "לא מרכזית אך משפיעה" שפירושה שתחומי המומחיות
של המדריך כוללים בעיקר קידום סביבת למידה שיתופית ולא־
). אנו מעודדים דיונים בקבוצה הכוללים
Behan
,
2003
היררכית (
רעיונות של צדק חברתי ודקונסטרוקציה של שיחים חברתיים
.)
Kahn & Monk, 2017
דומיננטיים (
עם שבע קבוצות
2019/2020
התחלנו את השנה האקדמית
, בעקבות פרוץ מגפת
2020
פרקטיקום במקביל. במרץ
הקורונה ותקנות הריחוק החברתי שהונהגו בישראל, העברנו
את שגרת הפרקטיקום לזירה הווירטואלית, תוך ביצוע הטיפול
וההדרכה באמצעות אפליקציית זום. כל אחד מהמשתתפים
(מטופלים, מתמחים ומדריכים) לקח חלק בפרקטיזום מביתו.
בדומה לאגודות נוספות בעולם, גם האגודה הישראלית לטיפול
במשפחה ובזוג הראתה גמישות בכך שאישרה הדרכה חיה
מקוונת כחלק מהכשרה מאושרת לתקופה שבה נכפה ריחוק
חברתי. מאמר זה מבוסס על יותר ממאה מפגשי פרקטיזום
מתמחים
28־
מדריכים ו
14
, וכללו
2020
שהתקיימו בין מרץ ומאי
ומטופליהם שמהווים ניסוי ראשון בקיום הדרכה חיה מקוונת
שבה המשתתפים מרוחקים גאוגרפית.
רוב המדריכות זיהו את היתרונות של שימוש
במסרים כתובים וציינו כי הודעות כתובות
אפשרו להן לבטא את המחשבות וההצעות
שלהן באופן חופשי יותר, עשיר יותר ומלא
יותר. מיעוט קטן של מדריכות תיארו את
המעבר להודעות כתובות כמאט את תהליך
ההדרכה, מצר את הצעותיהן וחוסם את
שטף המחשבות שלהן, ובכך מגביל את
חווייתההדרכהשלהן
לפני המעבר לטיפול והדרכה חיה מקוונים, כל מטפל שוחח
עם המשפחה שבטיפולו והסביר את הצורך לעבור למרחב
הווירטואלי והדרך שבה הוא יתקיים. התאפשר לבני המשפחות
לשאול על סוגיות או דילמות שהטרידו אותם ולקבל תשובות
מדויקות תוך שקיפות מלאה. הפגישות הטיפוליות המשיכו
להתקיים רק תוך הסכמה ברורה של המשפחות. פגישות
הפרקטיזום התנהלו באופן הבא: כל פגישה החלה בשיחת זום
שבה נכחו המדריכות וחברות הקבוצה שדנו והתכוננו לפגישות
הטיפוליות הצפויות. מספר דקות לפני הפגישה הטיפולית
הראשונה נשלח למשפחה קישור להצטרפות לפגישת הזום.
כניסת המשפחה ל"חדר ההמתנה" הווירטואלי היוותה סימן עבור
חברי הקבוצה הנותרים, למעט המטפלת, לכבות את המצלמות
והמיקרופונים שלהם. חברי המשפחה והמטפלת ראו האחד
את השני ואת עצמם בלבד. במהלך הפגישה הטיפולית, שני
המדריכים יכלו לתקשר ביניהם דרך שיחה טלפונית או בעזרת
מסרי ווטסאפ כתובים. חברי קבוצת המתמחים יכלו להביע את
המחשבות וההצעות שלהם באמצעות מסרים כתובים פרטיים
למדריכה (וכמובן ביניהם) שתקשרה ישירות עם המטפלת.
ציור: ד״ר דפנה מרקמן סינמנס