פסיכואקטואליה - יולי 2020

26 / 68

2020 יולי
26
על האומץ לחשב מסלול מחדש
רועי סמנה
רועי סמנה הוא פסיכולוג קליני, מרצה ומדריך בתוכניות לפסיכותרפיה של מרכז ויניקוט, בבית הספר תמורות (בשיתוף עם אוניברסיטת
.)2019 ,בר־אילן), באוניברסיטת בן־גוריון ובתוכנית לטיפול מיני של בית החולים שיבא. מכותבי הספר "למשש את הפיל" בעריכת עמית פכלר (כרמל
roy.
המאמר מבוסס על חלקים מהרצאה שניתנה במסגרת יום העיון "משמעות ותשוקה בחיים ובטיפול" של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
.2019 בדצמבר 20־ב
"אני חיה לי מיום ליום, מפזרת את ימי ברוח", משתפת בצער
הדוברת בשירו הידוע של חנוך לוין, ודודו טסה שר, "אפשר
לחיות חיים שלמים על יד, אבל אני מגיע לי יותר". לא מעט
מאיתנו מגלים פתאום, בשלב מסוים בחיים, כי הם מפזרים
את ימיהם כלאחר יד, כאילו זמנם בעולם הזה אינו קצוב. ויש
בנו שמחליטים לעשות משהו בעניין, מחליטים שמגיע להם
יותר ובוחרים לחשב מסלול מחדש על מנת לנסות ולחיות
חיים בעלי תחושת משמעות רבה יותר.
) האמין כי חיים שראוי לחיות אותם, חיים ראויים 1960( ויניקוט
לשמם, הם חיים יצירתיים ואקטיביים, ולא חיים ריאקטיביים.
), חווים עצמם Strenger, 1998 אנשים מסוימים, סבור שטרנגר (
נעולים בחייהם שלהם, בתחושת קלסטרופוביה. חייהם נתפסים
כמסלול קבוע מראש שהם אינם יכולים לשנותו. בפני אדם
המרגיש כי גורלו נחתם, הוא טוען, עומדות שתי אפשרויות: לוותר
על תחושת הבעלות ולהתפשר על חיים חסרי משמעות אישית
ותחושה של חוסר חיות, או לחלופין, במקום לסגת באופן פסיבי,
לדחות באופן אקטיבי את המציאות, מה שהוא מכנה "המחאה
האונטולוגית של הסובייקטיביות". "הגאולה, בחלקה," כותב אייגן,
"היא למידת האמנות של סטייה מעצמך בזמן הנכון. לעתים
מובילה הסטייה מהנתיב לירידה מהפסים, אבל לעתים קרובות
האדם פונה לתוך פתחים בלתי נראים ושופך את עצמו לתוכם
.)261 ', עמ2010 , בכל מאודו" (אייגן
במאמר קצר זה אני מבקש לעסוק, דרך פריזמה פסיכואנליטית
ואקזיסטנציאליסטית, במקרים שבהם בוחרים אנשים לסטות
הפנימי משמיע קריאהשהם אינם יכולים GPSמהנתיב. כאשר ה־
עוד להתעלם ממנה והם בוחרים לעבור מדינה או לפרק זוגיות או
לוותר על קריירה מצליחה או לחזור בתשובה או לצאת בשאלה,
וכיוצא בזה. במקרים רבים הם יאמרו, כמו אחד ממטופליי,
"אמור להיות לי טוב, אבל לא טוב לי". משהו מאוד מהותי חסר
בחייהם והם אינם יכולים או אינם רוצים עוד להתעלם מכך. חשוב
להדגיש, איני מתייחס לאותם מקרים שבהם אדם נאלץ, מתוך
תחושת חוסר ברירה, לשנות את חייו. אני עסוק במיוחד דווקא
במקרים שבהם הבחירה בשינוי אינה טריוויאלית או מתבקשת.
מקרים שבהם משמעות הבחירה היא הפיכת פירמידת הצרכים
על ראשה. בחירות כאלו עשויות לעורר תמיהה בקרב הסובבים,
להוביל להרמת גבות או לעיקום אף. וגם, כמובן, להפעיל מקהלת
קולות מופנמים שיתהו אם האדם מפונק, אם הציפיות שלו
מהחיים אינן מוגזמות. וגם בנו, המטפלים, עשויות להתעורר לא
פעם שאלות לגבי טבען וטיבן של הבחירות הדרמטיות בשינוי.
אך לצד השאלות והחששות המוצדקים, יש לזכור שבמקרים
רבים מהות הפסיכותרפיה היא פיתוח קול - פיתוח הקול הפנימי
של המטופל הזועק ומסרב להישאר במציאות מוגבלת ומגבילה
ותובע לארגן אותה מחדש.
חיפוש העתיד
), מצויים פעמים רבות בחיפוש אחר 1987( אנשים, טען בולאס
אובייקט - אדם, מקום, אירוע, אידיאולוגיה - שיחולל תמורה
בעצמי, שיחולל מטמורפוזה. תקווה שמושקעת באובייקטים
כמו משרה חדשה, מעבר לארץ אחרת והחלפת מערכת יחסים
יכולה לייצג לדבריו בקשה לחוויה מתמירה, ותכנון מעמיק
בקשר לעתיד "הוא פעמים רבות מעין תפילה נפשית לבואו של
). אפשר להתייחס 53 ', עמ1987 ,האובייקט המתמיר" (בולאס
בציניות לחיפוש הזה, אולי לראות בו ניסיון מאני למילוי חסכים.
במקרים מסוימים זה אכן כך. התנהגויות אימפולסיביות, כתוצאה
מנטייה להרס עצמי, למשל, עלולות להביא לשינויים דרמטיים
בלתי מחושבים, ירידה מהפסים שתפגע באדם ובסביבתו ותותיר
חורבן. אבל לעיתים קרובות אפשר למצוא בחיפוש הזה, בסטייה
הזו מהנתיב, גם ניסיון לחתור לעבר מימוש מלא יותר של העצמי,
ניסיון לעבור מאינרציה פסיבית אל עבר תנועה אקטיבית, מאמץ