פסיכואקטואליה

פסיכואקטואליה

כמעט הכול: מעגלים חברתיים, פרנסה, חופש. וגם את המיטה

שלהם, נעלי הבית, הפלאפל שאהבו. שנית, הידיעה הכואבת

שהם עצמם נושאים באחריות הישירה והבלעדית לכל הסבל

שהביאו. על עצמם, על יקיריהם, ולעיתים קרובות גם על

הקורבנות ומשפחותיהם. ושלישית, ההכרה בכך שהחברה

נרתעת מהם, מוקיעה אותם, בזה להם. מלבישה על דמותם

ייצוגים קדומים של רשעות וזדון, גם אחרי ששילמו את חובם

כלפיה. אסירים רבים מספרים, לקראת שחרורם, כי הם עומדים

לחזור למציאות כלכלית קשה ביותר, עם חובות עצומים (חלקם

כפיצויים לקורבנות) שאין באפשרותם לשלם, וברור להם שאיש

לא ירצה להעסיקם בשום משרה מכובדת. "מי יעסיק אסיר

לשעבר?" הם אומרים לא פעם בייאוש.

קשה יותר לפתח מודעות כאסיר בבית

הסוהר... מרבית המקורות שמהם בני אדם

מפיקים לרוב תחושת משמעות נלקחים

מהם ברגע

כתגובה למציאות הקשה הזו, ובניסיון להעניק לחייהם משמעות

מחודשת, חלק מהאסירים פונים למקורות רוחניים מסוימים.

חלקם מנצלים את הזמן ללמוד ולהשלים בגרויות. חלקם

מצליחים להתפתח בתוך כותלי בית הכלא והופכים בעלי

תפקידים: אחראי תחזוקה, אחראי ניקיון, אחראי חדר אוכל. עם

זאת, רבים נותרים מדוכאים, פגועים וכואבים. מלאי טינה וזעם

כלפי המערכת. סובלים מרגשי נחיתות ומתחושות קשות של

חוסר ערך. "בחיים לא אצליח להסביר לך איזה מלחמה מטורפת

זה בשבילי לצאת מהמיטה כל בוקר", אמר פעם ב'. נדמה לי, אם

כן, כי העזרה הגדולה ביותר שהם זקוקים לה קשורה באפשרות

למצוא משמעות מחודשת גם בחיים בתוך הכלא.

לפי הפסיכולוגיה הבודהיסטית, תחושת משמעות בחיים נובעת

לא רק מתוך נוכחות מלאה ברגע ההווה. זו כמובן חשובה ביותר,

ולא בכדי רוב תרגולי המיינדפולנס המערביים מתמקדים בעיקר

בה. ואולם, תחושה עמוקה יותר של משמעות עשויה להיוולד

מתוך שינוי מהותי בנקודת המבט שלנו, על עצמנו ועל העולם.

הדרך הבודהיסטית מציעה כי אנו שייכים באופן בלתי נפרד

למארג חיים אינסופי של קשרים הדדיים. זאת לעומת התפיסה

הרווחת של העצמי כנפרד משאר העולם, תפיסה שאסירים

רבים נוטים להחזיק בה. קל להבין זאת, שכן בכדי לפגוע באדם

אחר עלינו לתפוס אותו כמעט בהכרח כאובייקט נפרד, שקיים

במנותק מאיתנו. תפיסה שכזו מייצרת סבל רב גם לאדם עצמו,

שכן בבסיסה תחושות של ניכור ובידוד. מנגד, מודעות ליחסי

הגומלין שאנו שותפים בהם כל הזמן, עשויה לעורר תחושה של

שייכות וקשר עמוק אל כל תא ביקום, בתוך הכלא או מחוצה לו.

כל אלה נכללים במסורת הבודהיסטית תחת איכות מנטלית

שמתורגמת לרוב כחוכמה. איכות זו מזמינה אותנו לערער על

כמה מהנחות היסוד הבסיסיות ביותר שמתוכן אנו פועלים בעולם

). לחצוב באדמה תחתינו ולא רק לנוח עליה.

Lomas, 2017

(

מתוך ראייה כזו, עשויות להירקם גם אינטראקציות רכות

וחומלות יותר עם הסביבה, בהן תחושת המשמעות עולה מתוך

השתתפות בסבלו של האחר ורצון אמיתי להקל עליו. התרגול

הבודהיסטי הוא גם תרגול חברתי, שמעודד אותנו לא רק לשבת

בשלווה למדיטציה אלא גם לצאת אל העולם ולפעול למען

צמצום הסבל הקיים בו. האיכות המתפתחת כאן היא חמלה,

ויחד מוצגות לרוב החוכמה והחמלה כשתי כנפיים של ציפור

), שאם לא יהיו מאוזנות ויציבות לא

Germer & Siegel, 2012

(

תוכל הציפור לעוף. תחושה עמוקה של משמעות נולדת, אם כך,

במפגש בין שתי הכנפיים הללו.

כנף החמלה

תרגול של חמלה עם אסירים יכול להישמע לחלק מהאנשים

מופרך או בלתי אפשרי. פגשתי לא מעט אנשים (חלקם, באופן

מצער, עובדים בשירות בתי הסוהר) שלא מאמינים כלל ביכולתם

של אסירים לחוש חמלה. לטענתם, מי שביצע מעשים כאלה -

ודאי שאין בליבו חמלה.

שוד או אונס או רצח - הוא רע ביסודו, ו

ואולם הדרך הבודהיסטית מזכירה לנו כי חמלה, בדומה לשאר

האיכויות המיטיבות כמו אהבה ושלווה, כבר נמצאת בכולנו

באופן טבעי ובמלוא הפוטנציאל שלה.

חמלה היא תגובה טבעית של תודעה צלולה למפגש עם כאב

). כמו שמחה למראה תינוק

Makransky et al., 2012

וסבל (

צוחק. ולכן אין צורך לרכושחמלה, אלא רק להסיר אתהמכשולים

המונעים מאיתנו לחוות אותה באופן טבעי ומלא. הניסיון בקרב

חברי עמותת השקט שבפנים מלמד כי אדם שגורם סבל באופן

מכוון ומודע בהכרח מצוי בעצמו במצוקה ניכרת, שחוסמת באופן

זמני את מעיינות החמלה הטבעיים שבו.

מהאסירים חוו

90%־

נמצא כי קרוב ל

2018

במחקר משנת

טראומת ילדות כלשהי. בנוסף, נמצא כי מספר האירועים

הטראומתיים שחווה אסיר בילדותו מנבא היטב את מספר

). היכרות עם נתונים

Ford et al., 2019

המאסרים הצפויים לו (

כאלה עשויה לעזור גם לנו לפתח גישה של חמלה כלפי אסירים,

ולהכיר בקשר שבין העבר לעבירה.

אחת הקבוצות שהנחיתי הייתה חלק מפרויקט גמילה. ב' הצטרף